עותק זה של "הלב" נדיר ביותר: לא אותר ממנו עותק רשום בספריה הלאומית או בכל אוסף ציבורי אחר שבדקנו בישראל - ייתכן שזהו אחד היחידים ששרדו.
"הלב" (באיטלקית: Cuore) מאת אדמונדו דה אמיצ'יס (1846-1908), חייל לשעבר במלחמות איחוד איטליה, ראה אור לראשונה ב-1886 כיומנו הבדוי של אנריקו בוטיני, תלמיד בן אחת-עשרה מטורינו, לאורך שנת לימודים אחת. לצד רשומותיו היומיות של הילד משולבים בספר סיפורים חודשיים שהקריא המורה בכיתה על ילדים איטלקים גיבורים, ומכתבי הורים - מבנה ספרותי שאִפשר לדה אמיצ'יס להעביר מסר מוסרי וחינוכי רחב על אזרחות, חברה וזהות לאומית, זמן קצר לאחר איחוד איטליה ב-1870. הספר הפך להצלחה אדירה - ארבעים מהדורות תוך שנה אחת בלבד - ותורגם לעשרות שפות, כשהוא משפיע עמוקות על ספרות החינוך באיטליה ובקרב קהילות מהגרים איטלקים ברחבי העולם.
התרגום העברי המלא של "הלב" נעשה בידי יום-טוב הלמן (1890-1961), נערך לפי המקור בידי אריה שמי (1883-1945), ויצא לראשונה בתרפ"ב (1922) בהוצאת "אמנות" - הוצאת ספרים עברית שנוסדה ב-1917 במוסקבה בידי שושנה פרסיץ, ונודעה בתרגומיה המשפיעים של קלאסיקות ילדים עולמיות לעברית. העותק המוצע כאן מצוין במפורש בשער כ"מהדורה שנייה" - שראתה אור לאחר שההוצאה עברה מפרנקפורט לתל אביב בסוף 1925, ונדפסה מקומית ב"דפוס הארץ" בתל אביב, כפי שנרשם בקולופון: Printed in Eretz-Israel (Palestine). שנת ההדפסה המדויקת אינה מצוינת בספר; אך הקדשה אישית בכתב יד בעמוד השער, החתומה ומתוארכת בבירור לכ"ד בתשרי תר"ץ (28 באוקטובר 1929), מאפשרת לתארך את המהדורה השנייה בביטחון לתקופה שבין סוף 1925 לאוקטובר 1929. ההקדשה הזו, כפי שיתברר, מספרת סיפור מרגש כשלעצמה.
הספר יועד, לפי הקדמתו, "לבני תשע עד בני שלוש עשרה שנה", ומאויר לאורך עמודיו באיורים תקופתיים. בסוף הספר מופיע "לוח מילים" רב-לשוני, המתרגם מילים לועזיות וניבים לגרמנית, רוסית, פולנית, צרפתית ואנגלית - שיקוף חינני של הקהל הרב-תרבותי והרב-לשוני של הקוראים הצעירים בארץ ישראל של אותם ימים.
לסיפורו של אנריקו הקטן מטורינו יש גם חיים נוספים, מרגשים לא פחות, בזיכרון הישראלי: על פי "הלב" נוצרה סדרת האנימה היפנית-איטלקית "3000 מייל בעקבות אמא", שתורגמה לעברית תחת השם "הלב" ושודרה בטלוויזיה החינוכית בין 1983 ל-1984, ולאחר מכן שוב ושוב בשידורי חוזר בערוץ הילדים ובערוץ הג'וניור - עד שהפכה לאחת מסדרות הילדים האהובות והמוכרות ביותר בישראל של שנות ה-80 וה-90, ואף בראשית שנות ה-2000. שיר הפתיחה המושר בפי אילנית, "כמו הים, כמו לב הים, לבו של מרקו סוער בו", מוכר עד היום לדורות שלמים שגדלו על הסדרה - ומעטים מהם יודעים שמאחוריה עומד ספר עברי ותיק בהרבה, שראה אור עשרות שנים קודם לכן.
ניכר בספר בלאי אופייני לגילו: שחיקה קלה בכריכת הבד ובשדרה, כתמי הזמן על הדפים, וקרע באחד העמודים, אך שאר גוף הטקסט שלם וקריא במלואו, כפי שניתן לראות בתמונות.
מאחורי חמש השורות הקצרות הללו, שנכתבו בכתב יד על עמוד השער, מסתתר סיפור חיים שלם. החותמת - ל. וילקומיץ - היא ליבה וילקומיץ לבית סגל, אשתו של שמחה חיים וילקומיץ (תרל"ב-תרע"ח / 1871-1918), מראשוני המורים העבריים בארץ ישראל. השניים נישאו ברחובות בשנת 1899, ולהם נולדו שני ילדים: עברייה, שהמשיכה בדרך הוריה כמורה ומדריכה בעין חרוד, ועמיאסף, נודע בשם עמי אסף, שכיהן כחבר כנסת החל מהכנסת הראשונה בשנת 1949.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשלח שמחה וילקומיץ לארגן את החינוך העברי בצפת. הוא הקים שם בתי ספר והקפיד על רמתם החינוכית - עד שנדבק בטיפוס שפשה בעיר, בעודו מסייע לתושביה החולים. הוא נפטר בפסח תרע"ח (1918) ונקבר בראש פינה, והותיר את ליבה אלמנה עם ילדיה.
ליבה נותרה בגליל למעלה מעשור נוסף - עד לאוגוסט 1929, כאשר צפת, העיר שבה חינך בעלה המנוח דורות של ילדים, הפכה לזירתו של אחד הפרקים האפלים במאורעות תרפ"ט: פורעים ערבים התנפלו על הרובע היהודי ורצחו תושבים יהודים. ליבה חזתה בזוועות במו עיניה, ובעקבותם עזבה את הגליל ועברה להתחיל פרק חדש בחייה בתל אביב.
רק כחודש-חודשיים לאחר שהגיעה לעיר החדשה, כשעדיין נשאה עמה את זכר הימים ההם, ישבה ליבה וכתבה את המילים שלפנינו על עמוד השער של "הלב" - מתנת אהבה לרבקה היקרה לה, בכ"ד בתשרי תר"ץ (28 באוקטובר 1929). קשה שלא להתרגש נוכח הפער: אישה שאיבדה את קהילתה ואת שלוות ביתה, בוחרת לסמן את תחילת דרכה החדשה דווקא במתנה של חיבה - ובספר שכולו עוסק במשמעות המשפחה, הבית וההשתייכות. ליבה וילקומיץ נפטרה ב-16 בנובמבר 1941, בגיל 66, ונטמנה בבית העלמין כפר יהושע, מקום מגורי בנה עמיאסף, ממייסדי המקום.
