צפת, 1577: הדפוס העברי הראשון בארץ ישראל
264 שנה לפני שנדפס ספר עברי בירושלים, פעל בצפת בית דפוס עברי. הוא הוציא שישה ספרים, ונעלם. חלק א׳ בסדרה על ראשית הדפוס העברי בארץ ישראל.
סדרה: ראשית הדפוס העברי בארץ ישראל · חלק א׳ מתוך שני חלקים
מתי הודפס הספר העברי הראשון בארץ ישראל? רוב האנשים ינחשו: בירושלים, במאה ה-19. אבל 264 שנה לפני שיצא לאור ספר עברי בירושלים, כבר פעל בית דפוס עברי בצפת. הוא הדפיס שישה ספרים בלבד, ונעלם כמעט בלי להשאיר עקבות. זהו סיפורו, וזה גם הסיפור של עיר קטנה בגליל שהייתה, לכמה עשורים, אחד המרכזים הרוחניים החשובים של העם היהודי.
01צפת של המאה ה-16
אחרי גירוש ספרד ב-1492 ופורטוגל ב-1497 התפזרו המגורשים ברחבי אגן הים התיכון, ורבים מהם מצאו מקלט באימפריה העות'מאנית. חלקם הגיעו לצפת, עיירה הררית בגליל העליון, שהפכה בתוך דור אחד למרכז יהודי משגשג. העיר התפרנסה בעיקר מאריגה וצביעה של צמר, ענף שהמגורשים הביאו עמם, ובשיאה, באמצע המאה ה-16, חיו בה אלפי יהודים.
אבל מה שהפך את צפת לשם דבר לא היה המסחר, אלא האנשים. בעיר פעלו באותן שנים רבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך"; המקובל רבי משה קורדובירו; ובשנים 1570–1572 גם האר"י, רבי יצחק לוריא, שתורתו עיצבה את הקבלה לדורות. ב-1538 ניסה רבה של העיר, רבי יעקב בירב, לחדש את הסמיכה, את שרשרת ההסמכה הרבנית שנפסקה בסוף תקופת התלמוד, מתוך תקווה שצפת תהיה שוב מרכז הסמכות ההלכתית של העם כולו. הניסיון עורר מחלוקת חריפה עם חכמי ירושלים ולא החזיק מעמד, אבל הוא מלמד על השאיפות של העיר.
ובכל זאת, בעיר שהייתה מלאה בכותבים, לא היה מכבש דפוס אחד. החיבורים שנכתבו בצפת נשלחו להדפסה באיטליה ובקושטא. ה"שולחן ערוך" עצמו, הספר שנכתב בצפת ועתיד להפוך לספר ההלכה המרכזי של העם היהודי, נדפס לראשונה בוונציה ב-1565. זה היה הפער שמדפיס נודד אחד החליט למלא.
02דפוס עברי בארצות האסלאם
כדי להבין את הרגע, צריך לדעת עובדה מפתיעה: באימפריה העות'מאנית, הדפוס היה בראשיתו כמעט עניין יהודי בלבד. מגורשי ספרד הביאו את הדפוס לקושטא כבר בסוף המאה ה-15, ואחר כך גם לשאלוניקי, והדפיסו בהן ספרים עבריים עשרות שנים לפני שכל מכבש אחר פעל באימפריה. רק בהמשך הצטרפו אליהם מדפיסים ארמנים ויוונים, גם הם בני מיעוטים. הדפסה באותיות ערביות, לעומת זאת, כמעט לא התקיימה באימפריה עד המאה ה-18: בית הדפוס הטורקי הראשון, של איברהים מוטפריקה, קיבל רישיון רק בשנות ה-20 של המאה ה-18, יותר ממאתיים שנה אחרי המדפיסים היהודים.
מכאן שהדפוס בצפת לא היה רק "הדפוס העברי הראשון בארץ ישראל". הוא היה, ככל הנראה, בית הדפוס הראשון בארץ בכלל, ואחד הראשונים בכל מערב אסיה. מכבש אחד, בעיר הררית בשולי האימפריה, שהופעל בידי מדפיס יהודי שהגיע מפולין.
03המדפיס הנודד
בלובלין שבפולין הקים אליעזר בן יצחק אשכנזי, יליד פראג שלמד בה את מלאכת הדפוס, את אחד מבתי הדפוס העבריים הראשונים בעיר. בשנים 1557–1573 פעל בית הדפוס שלו במלוא המרץ, והוציא לאור בין השאר מסכתות מן התלמוד. ב-1574, מסיבות שאינן ברורות עד תום, עזב אשכנזי את לובלין ועבר לקושטא (איסטנבול), אז מרכז דפוס עברי משגשג, ולקח עמו את רוב הציוד והאותיות. שם המשיך לעבוד בשותפות עם מדפיס מבני הקהילה הרומניוטית המקומית. ב-1576, אחרי שהשותפות התפרקה, הדפיס את "מקור ברוך", פירושו של רבי ברוך אבן יעיש לשיר השירים, ובדברי המדפיס שבסוף הספר ביטא את כמיהתו לעלות לארץ ישראל.
שנה אחר כך הוא כבר היה בצפת. שם חבר לאברהם בן יצחק אשכנזי, תושב העיר, שסיפק את המימון. השמות כמעט זהים, אבל מדובר בשני אנשים שונים, ובמקורות פופולריים מתבלבלים ביניהם לא פעם: לפי המחקר, אליעזר היה המדפיס ואברהם היה המממן.
מה בדיוק הוקם בצפת? בית דפוס של המאה ה-16 היה מלאכה של כמה ידיים. הסדר שלף אותיות מתכת בודדות מתוך תיבת אותיות וסידר אותן, הפוכות, שורה אחר שורה; את העמודים הסדורים נעלו במסגרת, מרחו בדיו בעזרת כדורי עור, והניחו עליהם גיליון נייר לח. אז משך הדפס בידית המכבש, בורג עץ כבד הוריד לוח שטוח על הנייר, והעמוד הודפס. כל גיליון הודפס כך בנפרד, ואחר כך נתלה לייבוש. בצפת, רחוק מכל מרכז דפוס, לא היה מי שיספק אותיות חדשות או חלקי חילוף: כל מה שנדרש הגיע מרחוק, כנראה עם אשכנזי עצמו מקושטא.
04ששת הספרים
הספר הראשון שיצא מבית הדפוס בצפת, ב-1577, היה "לקח טוב", פירוש למגילת אסתר מאת רבי יום טוב צהלון, מלומד צפתי בן 18 בלבד. קשה לראות מקרה בבחירה במגילת אסתר לספר הפתיחה: סיפור של הישרדות יהודית בגלות, שיוצא לאור בקהילה של מגורשים ובני מגורשים שבנתה את עצמה מחדש בארץ ישראל. המחבר הצעיר לא נשאר אלמוני: צהלון (1559–1638) נעשה לאחד הפוסקים החשובים בדורו, ותשובותיו ההלכתיות נלמדות עד היום.
בשנתיים הבאות יצאו עוד שני ספרים של חכמי צפת: "קהלת יעקב" (1578), פירוש לקהלת מאת רבי משה בן מרדכי גלנטי, תלמידו של רבי יוסף קארו, ו"שר שלום" (1579), פירוש לשיר השירים מאת רבי שמואל אריפול. ואז נעצרה הפעילות. אברהם אשכנזי, השותף המממן, יצא לתימן כשד"ר, שליח לאיסוף תרומות, מטעם ישיבה בטבריה, ואליעזר חזר לתקופה לקושטא.
השותפות התחדשה כעבור כמה שנים, וב-1587 יצאו שלושה ספרים אחרונים. החשוב שבהם הוא "זמירות ישראל" של המשורר רבי ישראל נג'ארה: 108 שירי קודש, שרבים מהם נכתבו במכוון על לחנים מוכרים של שירים טורקיים, ערביים ויווניים. בהקדמה הסביר נג'ארה שרצה להסיט את הצעירים משירי החולין אל שירת קודש, באותם לחנים שכבר אהבו. לא כולם השלימו עם החידוש, ושיריו עוררו גם ביקורת חריפה מצד חכמים בני דורו. אבל אחד מהם, "יה ריבון עלם", מושר עד היום בשולחנות שבת בכל העולם. מהדורה מורחבת של הקובץ נדפסה ב-1599 בוונציה, אבל ההדפסה הראשונה של שירת נג'ארה נעשתה בצפת.
לצד "זמירות ישראל" נדפסו "משחקת בתבל", גם הוא של נג'ארה, וכרך משותף של "ברייתא דרבי אליעזר" ו"מדרש אגור". בסך הכול הפיק הדפוס בצפת, במשך כעשור, שישה ספרים בלבד. עותקים מהם שרדו במספר קטן מאוד, ונשמרים בעיקר בספריות לאומיות ומחקריות; ספריית הקונגרס בוושינגטון מונה את "לקח טוב" שבאוספה בין "הראשונים" החשובים של הדפוס העברי.
05כ-245 שנות שתיקה
אליעזר אשכנזי נפטר ככל הנראה בסביבות 1588, אולי באחת המגפות שפקדו את האזור מדי כמה שנים. עם מותו פסק הדפוס העברי בארץ ישראל. מדוע לא קם דפוס אחר במקומו? חלק מהתשובה כלכלי: מרכזי הדפוס הוותיקים באיטליה ובקושטא, עם הניסיון, ההון והקהל הרחב שלהם, המשיכו למשוך אליהם את המחברים, ובהם גם חכמי צפת. במקביל החלה העיר עצמה לדעוך בסוף המאה ה-16: תעשיית הצמר נחלשה, והקהילה הצטמקה.
האם הודפס משהו בארץ בכל השנים שאחר כך? לפי המחקר הביבליוגרפי, לא. במשך כ-245 שנה לא פעל בארץ ישראל שום דפוס עברי. חכמי הארץ לא הפסיקו לכתוב, אבל את ספריהם הדפיסו בחוץ לארץ: בוונציה, בקושטא, באמסטרדם ובליוורנו. כך, למשל, נדפסו בליוורנו רבים מחיבורי החיד"א, מגדולי חכמי ירושלים במאה ה-18. אחד מספריו עוד יחזור לארץ, וימלא תפקיד מיוחד בחלק הבא של הסיפור.
06והפרק הבא
ב-1831 הגיע לצפת מדפיס חסידי מברדיצ'ב, ישראל ב"ק, ועמו מכבשי עץ וציוד ליציקת אותיות. הדפוס העברי שב לארץ ישראל, ושוב דווקא לצפת. אבל גם הפעם העיר לא תהיה התחנה האחרונה: אחרי ביזה, רעידת אדמה ומרד, ב"ק יעתיק את מכבשיו לירושלים, וידפיס בה את הספר העברי הראשון שנדפס בעיר.
