ישראל ב"ק והספר העברי הראשון שנדפס בירושלים
מדפיס חסידי מברדיצ'ב שרד ביזה, רעידת אדמה ומרד בצפת, ובירושלים הדפיס את הספר העברי הראשון בעיר. חלק ב׳ בסדרה על ראשית הדפוס העברי בארץ ישראל.
סדרה: ראשית הדפוס העברי בארץ ישראל · חלק ב׳ מתוך שני חלקים
בראשית שנת תר"א (1841) יצא לאור בירושלים ספר קטן בשם "עבודת הקודש", הספר העברי הראשון שנדפס בעיר. מאחוריו עמד מדפיס חסידי מברדיצ'ב, שבדרכו לירושלים שרד ביזה, רעידת אדמה ומרד, נפצע, איבד את אשתו, ראה את כל ציודו נהרס פעמיים, ובכל פעם התחיל מחדש. זהו סיפורו של ישראל ב"ק.
בחלק הקודם בסדרה סיפרנו על הדפוס העברי הראשון בארץ ישראל, בצפת של 1577, ועל כ-245 השנים שבהן לא פעל בארץ שום דפוס עברי. כאן מתחיל הפרק השני.
01ברדיצ'ב: מדפיס צעיר
ישראל ב"ק נולד ב-1797 בברדיצ'ב, עיר גדולה בפלך קייב שבאוקראינה של היום, ואחד המרכזים החשובים של החסידות באותה תקופה. בעיר כיהן עד מותו ב-1809 רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, מגדולי מנהיגי החסידות, שנודע בכינוי "סנגורם של ישראל". ב"ק גדל בעולם הזה, ונשאר חסיד כל חייו.
כבר בצעירותו, בסביבות גיל 18, פתח בעיר עם שותף בית דפוס עברי. בשנים 1815–1821 הדפיס ספרי חסידות, קבלה, מדרש והלכה, ובהם "זוהר חדש" ומהדורה של "קדושת לוי", ספרו של רבי לוי יצחק. בשנות ה-20 נסגר בית הדפוס, והעשור שאחר כך לוט בערפל: ההיסטוריון מאיר בניהו שיער שב"ק עבר לעבוד בסלאוויטה, עיר דפוס חסידית סמוכה, אבל אין לכך ודאות.
ברקע, המצב ברוסיה החמיר. ב-1827 הנהיג הצאר ניקולאי הראשון את גזירת הקנטוניסטים: גיוס כפוי של נערים יהודים לשירות צבאי של עשרות שנים, שנועד בין היתר להרחיק אותם מיהדותם. לב"ק היה בן שהתקרב לגיל הגיוס. וגם הדפוס העברי ברוסיה עמד בפני ימים קשים: כמה שנים אחרי שב"ק עזב, הגבילו השלטונות את הדפסת הספרים העבריים באימפריה כולה לשני בתי דפוס בלבד, בווילנה ובז'יטומיר.
02צפת, 1831: ההתחלה השנייה
ב-1831 (יש מקורות שמציינים 1832) עלה ב"ק לארץ ישראל עם בנו ניסן, אז כבן 16, ובנותיו. לפי אחת הגרסאות, אחת הסיבות לעלייה הייתה הרצון להציל את ניסן מן הגיוס. העיתוי היה טוב: באותה תקופה כבש אברהים פאשה, בנו של שליט מצרים מוחמד עלי, את ארץ ישראל מידי העות'מאנים, והשלטון המצרי החדש היה פתוח יחסית למיעוטים ולמתיישבים.
ב"ק לא הגיע בידיים ריקות. הוא הביא עמו שני מכבשי עץ וציוד ליציקת אותיות, והקים בצפת בית דפוס של ממש. לפי מכון שוקן, העסיק בשיאו כשלושים עובדים. הספר הראשון שהדפיס היה סידור "שפת אמת", ובדברי המדפיס הדגיש שהאותיות "חדשות", כלומר שחקק ויצק אותן בעצמו, בארץ. אחריו יצאו ספר ויקרא, ספרי תהלים, ו"פאת השולחן" לרבי ישראל משקלוב, חיבור על המצוות התלויות בארץ, שנדפס בארץ עצמה. בסך הכול יצאו מבית הדפוס בצפת שישה ספרים. אחרי כ-245 שנה, הדפוס העברי שב לארץ ישראל.
03שלוש מכות בארבע שנים
אבל צפת של שנות ה-30 של המאה ה-19 הייתה מקום מסוכן. ב-1834, ביום שאחרי חג השבועות, פרצה בעיר ביזה שנמשכה כ-33 ימים, על רקע מרד האיכרים נגד השלטון המצרי. בתים ובתי כנסת נבזזו, בית הדפוס נהרס, וספרים רבים הושמדו. ב"ק עצמו נפצע ברגלו, וצלע מאז כל חייו. עברו כשלוש שנים עד שחזר להדפיס.
בינתיים פנה לכיוון חדש לגמרי: השלטון המצרי העניק לו קרקע על מורדות הר מירון, בכפר ג'רמק, ושם הקים יחד עם כמה משפחות יהודיות משק חקלאי, שבנו ניסן ניהל. זה היה אחד הניסיונות הראשונים של התיישבות חקלאית יהודית בארץ בעת החדשה, עשרות שנים לפני המושבות של העלייה הראשונה.
ב-1 בינואר 1837 היכתה בגליל רעידת אדמה קטלנית. בצפת נהרגו אלפים, והרובע היהודי, שנבנה על המדרון, קרס כמעט כולו. שנה אחר כך, במרד הדרוזים נגד השלטון המצרי, נהרסו שוב הדפוס והחווה. באותה שנה נפטרה גם אשתו של ב"ק. שלוש מכות בתוך ארבע שנים. ב"ק החליט לעזוב את צפת.
04ירושלים: הראשון בעברית, לא הראשון בעיר
לפי ההיסטוריון פנחס גריבסקי הגיע ב"ק לירושלים כבר ב-1839; מקורות אחרים מציינים את 1841. ירושלים שאליה הגיע הייתה עיר קטנה, ענייה וסגורה בחומותיה. חיו בה אולי כמה אלפי יהודים, רובם ספרדים, ולצדם קהילה אשכנזית קטנה של "פרושים", תלמידי הגר"א מווילנה, ומספר קטן עוד יותר של חסידים. ב-1840 חזרה העיר לשלטון העות'מאני, אחרי עשור של שלטון מצרי.
בראשית שנת תר"א (1841) יצא מבית דפוסו של ב"ק הספר הראשון. זו הייתה הפעם הראשונה שנדפס ספר עברי בירושלים. אבל ראוי לדייק: ב"ק היה הראשון העברי, לא הראשון בעיר. כבר ב-1833 הקימו הארמנים בית דפוס במנזר סנט ג'יימס שבעיר העתיקה, שפעל יותר ממאה שנה. ובשנים שאחרי ב"ק נוספו לעיר עוד בתי דפוס, ולכל קהילה היה בסוף מכבש משלה.
05"עבודת הקודש" וההקדמה
הספר הראשון היה "עבודת הקודש" של החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי. החיד"א נולד בירושלים ב-1724, יצא כשד"ר מטעם קהילות ירושלים וחברון למסעות ארוכים באירופה ובצפון אפריקה, ולבסוף השתקע בליוורנו שבאיטליה, שם נפטר ב-1806. הוא נחשב לאחד מגדולי החכמים בדורו, ובין השאר חיבר את "שם הגדולים", לקסיקון של חכמי ישראל וספריהם. יש משהו הולם בכך שדווקא ספר של החיד"א, שאסף את תולדות הספר העברי, פתח את הדפוס העברי בעיר הולדתו, כ-35 שנה אחרי מותו.
"עבודת הקודש" מאגד שבעה מחיבוריו הקצרים של החיד"א: "מורה באצבע", "צפורן שמיר", "קשר גודל", "כף אחת", "יוסף בסדר", "סנסן ליאיר" ו"שומר ישראל". אלה חיבורים מעשיים, שעוסקים בסדר היום של היהודי, במנהגים, במוסר ובכוונות קבליות. ספר כזה נועד לשימוש יומיומי, ולכן היה כנראה גם בחירה מסחרית נבונה, שיקול לא זניח עבור מדפיס שפותח עסק חדש.
אבל מה שהופך את הספר הזה למסמך היסטורי הוא דווקא הקדמת המדפיס. ב"ק מספר בה על תלאותיו בגליל ועל שליחות שבה יצא למצרים מטעם יהודי צפת וטבריה. באותה עת, כך עולה מדבריו, הגיעה אליו הידיעה על עלילת דמשק, עלילת הדם שהועלתה על יהודי דמשק ב-1840, והוא נרתם לעזרת העצורים ובא בדברים עם משה מונטיפיורי, השתדלן היהודי-בריטי שפעל לשחרורם. כך נפגשת, בהקדמה לספר הלכה, ההיסטוריה הפוליטית הגדולה של יהודי המזרח במאה ה-19.
06המכבש של מונטיפיורי
הקשר עם מונטיפיורי לא נגמר שם. ב-1843, לפי רוב המקורות, שלח מונטיפיורי לב"ק מלונדון מכבש דפוס חדש, שזכה לשם "משאת משה ויהודית", על שמו ועל שם רעייתו. למונטיפיורי, שביקר בארץ שבע פעמים במהלך חייו, היה חזון של יישוב יהודי שמתפרנס מעבודה ומיצרנות, ולא רק מתרומות, ובית דפוס התאים לחזון הזה היטב.
עם המכבש החדש ביסס ב"ק את מעמדו. במשך כעשרים שנה היה בית הדפוס שלו היחיד בירושלים שהדפיס בעברית, ונדפסו בו כ-130 ספרים, ובהם ספרי תפילה ולימוד וחיבורים של חכמי ירושלים. בנו ניסן עבד לצדו, והעסק היה עסק משפחתי לכל דבר.
המונופול נשבר רק ב-1862, כשיואל משה סלומון, מיכל הכהן ויחיאל בריל הקימו בית דפוס עברי שני בעיר. שנה אחר כך הוציאו השלושה את "הלבנון", העיתון העברי הראשון בארץ ישראל.
07"חבצלת" והמורשת
ב"ק לא נשאר מאחור. עוד באותה שנה, 1863, ייסד את "חבצלת", העיתון העברי השני בארץ. החיים הראשונים של העיתון היו קצרים: אחרי גיליונות ספורים הוא נסגר. אבל ב-1870 חודש בעריכת חתנו של ב"ק, ישראל דב פרומקין, והפך לאחד מכלי התקשורת המרכזיים של היישוב הישן, עד 1911. לתקופה קצרה, בשנים 1882–1883, עבד בו גם אליעזר בן-יהודה, זמן קצר אחרי שעלה לארץ.
ישראל ב"ק נפטר בירושלים ב-1874. בנו ניסן (1815–1889) המשיך את בית הדפוס, והשאיר חותם משלו על העיר. ביוזמתו נבנה ברובע היהודי בית הכנסת "תפארת ישראל", שנחנך ב-1872. לפי סיפור ידוע, כשביקר הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף באתר הבנייה ב-1869 ושאל מדוע אין לבניין כיפה, השיב ניסן ב"ק שבית הכנסת "הסיר את כובעו" לכבוד הוד מלכותו, והקיסר תרם את הכסף להשלמת הכיפה. בית הכנסת נהרס במלחמת העצמאות. ב-1875 הקים ניסן מחוץ לחומות שכונה חדשה, שנקראה בפי כול "בתי ניסן ב"ק".
המדפיס מברדיצ'ב, שאיבד את הכול בצפת פעמיים, השאיר אחריו בירושלים בית דפוס, עיתון, בית כנסת ושכונה, ויותר מכול את ההתחלה של הדפוס העברי בעיר.
08מהסיפור הרחב, לספר שבידיים
אחד מ-130 הספרים שיצאו מבית דפוסו של ב"ק בירושלים, והראשון שבהם, נמצא היום באוסף ספיר יודאיקה: עותק של "עבודת הקודש" לחיד"א, ירושלים תר"א. זה יותר מספר עתיק. זה שריד מוחשי לרגע שבו, אחרי שני ניסיונות שנגדעו ומאות שנות שתיקה, מצא הדפוס העברי בית של קבע בארץ ישראל.
